אבוד

לא חשבתי שאגיע למצב שאפרוק כאן אבל לא רואה מה שיש לי להפסיד.

סטודנט(בן 27) לשעבר של מדעי ההתנהגות, בזבזתי באזור השנתיים על מכינות ועוד שנה על לימודים ובסוף החלטתי לעזוב את זה כי כנראה שלשבת בכיתה וללמוד או לחזור לבד בבית על החומר לא בשבילי. החלטתי לחפש עבודה במפעל או משהו כזה שאפשר להתקדם בו ולהיות בטוח לטווח הרחוק ואפילו רחוק מאוד אבל זה בהחלט לא קל כמו שחשבתי. עבודה במפעל זה אחלה זו לא הבעיה, הבעיה היא החברה מסביב, הרבה מחשבות קופצות לראש, חסר לי הלזוז במהלך היום והכי בעייתי חסר לי לדבר עם אנשים... אני כל היום בשקט אולי משפט פה משפט שם אבל כאן נגמר מה שגורם לי לעזוב את מקומות העבודה ולחפש משהו חדש כל פעם מחדש.

אשמח קצת אם זה אפשרי לשמוע את דעתכם אולי לקבל קצת עצות או משהו בסגנון. אני בהחלט מרגיש שאני תקוע כבר מאז שהשתחררתי מהצבא ועברו כמה שנים לא יודע איפה לקבור את עצמי.